דיג אוהב דגים?

עם ישראל אוהב לטייל בחיק הטבע זו עובדה, אך כנראה שאיננו אוהב את הטבע או את החיק אחרת איך אפשר להסביר?
אחרת איך אפשר להסביר את התופעה שעל כל צעד ושעל, בחופים, בכנרת, בחורשות, בואדיות, בגנים ובשמורות, צריך הישראלי המצוי להשאיר את רישומו, אם זה את שמו או שם חבריו, אם זו הפסולת שהוא מפיק ואם זה כל אמצעי אחר להנציח את נצחיותו. הורס, שובר, מקלקל, שורף.
זהו הכשלון הגדול ביותר של מערכת החינוך ובעיקר של ארגוני הסביבה. לפני המאבקים על איכות האוויר, שהם חשובים, לפני המאבקים על הבנייה הירוקה, לפני ההתחממות הגלובלית, לפני תחבורה היום מחר ומחרתיים,  לפני ועדות הכנסת, לפני ועדות התכנון לפני ועדות איכות הסביבה, לפני הריצה לתקשורת ולפני בתי המשפט. במבחן התוצאה- נכשלנו, לא שינינו  את הרגלי הישראלי המכוער, זה שמלכלך, זה ששורף, זה שהורס, זה ששובר, זה שהכל שייך רק לו. וכל פסח, מימונה, יום העצמאות וסוכות ולפעמים סתם ביום חול או בשבת, הכל מרופד בפסולת. זו המראה המוצבת בפנינו כל פעם מחדש וכך אנחנו נראים. האם עלינו לקבל את הדין? להמשיך הלאה כאילו כלום? כאילו זה לא קורה? לא!!! בואו פעם אחת נתלכד, כל ארגוני הסביבה בארץ באשר הם שם ונכריז על מאבק לאומי בלכלוך. נעזוב הכל, את הכנסת, את בתי המשפט ואת הועדות למיניהם ונפשיל שרוולים למאבק החשוב ביותר, המאבק על דמותה של ארצנו.
פרסום ראשון :26/04/2008 23:34:00
עדכון אחרון :29/12/2009 07:55:01
עדכונים אחרונים
עמותת נגב בר קיימא
"נגב בר-קיימא" היא עמותה רשומה, שהוקמה בשנת 1998 מתוך הצורך בגיבוש עקרונות לתכנון ולפיתוח בר-קיימא בנגב ויישומם, דרך השפעה על מקבלי ההחלטות והציבור כולו.
גרסה להדפסה